האומנות הפכה בחברה הישראלית לכלי חשוב בעני נשים אמניות ופמיניסטיות, מכוון שדרך האומנות הן מנסות להציג זהות חדשה לאישה בחברה הישראלית, להעלות את מעמדה בחברה הישראלית, ולהביא למציאות חדשה. בעבודה זו שדנה ביצירותיה של האמנית חנאן אבו חוסיין שנולדה בשנת 1972 באום אל פחם, בבית מסורתי וחוותה אלימות נפשית ופיזית מצד האחים/והאבא, וחסמים רבים להתפתחות אישית בתור אישה בחברה הערבית/ישראלית.
לחנאן אבו חוסיין הייתה היכרות עם נשים פמיניסטיות, הרבה קריאה והרצאות על פמיניזם דחפו אותה לדבר בעבודות שלה על דיכוי נשים, על חופש מיני, רצח נשים על כבוד המשפחה, סחר בנשים ואלימות נגד נשים. נשים לא עוברות אלימות שהיא רק גופנית, אלא גם מילולית. אין אף אישה שלא עברה אלימות מילולית, סטירה או כאפה בתוך הבית. לגעת בנושא הזה, מבחינת הרבה אנשים, זה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, להגיד שהחברה הערבית היא חברה שוביניסטית ואלימה. הייתה התנגדות מצד אנשים קרובים אליה, וגם ביקורת מבחוץ למה שהיא יוצרת וגם למה שהיא עושה ( משעל ואבו-חוסין, 2015) .
חנאן הצליחה דרך היצירות האומנותיות השונות להבליט את מצב האישה בחברה הערבי, ואת הצורך בשחרורה והגברת עצמאותה ומעמדה. והיצירות של חנאן באות לצעוק בשם הנשים במטרה להפסיק להפעיל אלימות מכל סוג נגד האישה, ולתת לזהות שלה לפרוח ולהתעצם. ולהשתחרר מכבלי התרבות והמסורת הפטריארכאלית שחונקת את הנשים ופוצעת אותם גם בהיותם אמהות. והיא מתארת גוף האישה שאמור להיות למגן לנשמתה הוא לעיתים גם מתפרק, ופוצע אותה.
שאלת המחקר: כיצד השתמשה חנאן אבו חוסיין בגוף האישה ביצירותיה?
העבודה מכילה שני פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו ביוגרפיה על חייה בקצרה של חנאן אבו חוסיין, אמנית שנולדה בשנת 1972 באום אלפחם.; הפרק השני הציג ניתוח שבע יצירות של חנאן: הצגת איב המין של האישה ביצירות שלה יש דוגמה ליצירה כזו, קטעי וידאו עם גלימה, צילומים מקטעי וידאו שפיכת שמן על גוף חשוף, ויצירה מדמה איבר המין של האישה העשוי מגרביון וסיכות ביטחון.; הפרק השלישי הינו סיכום.