מערכת החינוך בארץ ובעולם משקיעה משאבים רבים בהתעסקות בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה. הרעיון העומד מאחורי שילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל הינו עשיית צדק חברתי Florion, 2010)). השילוב מיושם בעולם המערבי וגם במדינת ישראל כבר יותר משלושה עשורים, “הצהרת סלמנקה” בספרד-1994 בכנס בינלאומי, מדגישה את הרעיון כי לכל הילדים זכות בסיסית לחינוך, בתי ספר משלבים צריכים להיות נגישים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים ונחשבים כאמצעי היעיל ביותר במאבק נגד אפליה (זקס ואחרים, 2015).
עניין השילוב באופן טבעי עלולים לעלות השפעות שליליות וכאלו חיוביות, תלמידים עם צרכים מיוחדים עשויים להשיג תוצאות טובות יותר בחינוך משלב, שכן הן יכולים ללמוד מתלמידים ללא מוגבלות, והם יכולים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה יותר להשיג תוצאות טובות בחינוך הרגיל, ועצמם השילוב שמביא גם שילוב חברתי, שתי הפרמטרים הישגיות וחברתיות בקרב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הדבר משפיע על הדימוי העצמי שלהם. אך מצד שני שילובם במסגרת החינוך הרגילה עלולה לפגוע באיכות החינוך הניתן לילדים עם צרכים מיוחדים ובהישגים שלהם (Cole et al., 2004 ; Myklebust, 2007).
בעבודה זו עניין אותנו מאוד לבדוק ולבחון כיצד בתי הספר מתמודדים עם שילוב תלמידים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות, לכן שאלת המחקר המרכזית בעבודה הינה כדלקמן:
כיצד המורים והמורות מתמודדים עם תלמידים עם מוגבלויות פיזית ונפשית ומהי עמדתם בנושא זה?
העבודה מורכבת מחמשה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו סקירת ספרות המתייחסת לכמה נושאים תחילה לנושא השילוב, שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, עמדות מורים לגבי שילוב ילדים עם מוגבלות בחינוך רגיל.; פרק שני מתודולוגיה: שיטת המחקר, מדגם, כלי המחקר, הליך המחקר.; פרק שלישי הינו ממצאים המתייחס לתמות המרכזיות שעלו מניתוח הראיונות,; הפרק הרביע הינו דיון; הפרק החמישי הינו סיכום, מסקנות והמלצות.