החברה הישראלית ידועה ברב-תרבותיות שלה, בכל מקום שפוקדים פוגשים אנשים מתרבויות שונות, והמדינה מתמודדת עם עיצוב פניה של הדמוקרטיה הישראלית. ולא ניתן להתעלם מהשינוי הדמוגרפי העצום המתרחש ברחוב הישראלי: מגוון הלאומים, השפות, התרבויות והמוצא האתני השונים המתקיימים בו וממלאים אותו. ולמציאות זו יש ביטוי במערכת החינוך וגם באולפנים, והדבר מחייב התייחסות שונה אל מטרות ההוראה ואל דרך הלימוד בהם כמו גם אל הלומדים (ענבר, 2017).
לכן החברה הישראלית חברה מגוונת חברתית ותרבותית, גיוון ארגוני הולך וגובר הוא מסימני העידן הנוכחי. מגמה זו מלווה לרוב במתחים ובקונפליקטים בין קבוצות ובהתעצמות של אי-שוויון חברתי (סינה דה-סביליה, 2021).
במערכת החינוך בכל בית ספר צריכה להיות הכרה בדיאלוג בין שונים כערך מוביל וכבסיס לקיום חברתי דו-קיומי ותרבותי, וגם כערך שמאפשר בנייה של אתוס משותף. השאלה המעניינת איך יוצרים את הדיאלוג. העיקרון הראשון הוא שצריכה להיעשות עבודה דיאלוגית מתמשכת עם מנהלי בית הספר ועם הצוות. עיקרון שני הינו שצריך להחליט שדיאלוג אנושי הוא אכן מטרה ראויה להשקיע בכך (ברמן-הרמס, 2012).
למורים תפקיד מרכזי וחשוב בהטמעת חינוך רב-תרבותי, ויכולים להיות קשיים ואתגרים לא מעטים בשילובם של המורים עצמם בבתי ספר רב-תרבותיים. לכן הם משאב מרכזי וחשוב במערכת החינוך שחשוב לחקור תפיסתו לגבי השילוב.
בעבודה זו מאוד עניין אותו לבחון את תפיסת המורים המשולבים בבתי ספר רב-תרבותיים לגבי שילוב חברתי ומקצועי בבית הספר, לכן שאלת המחקר הינה כדלקמן:
כיצד מורים תופסים שילובם בבתי ספר רב-תרבותיים מהיבט חברתי ומקצועי?
העבודה מכילה ארבעה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו סקירת ספרות המתייחסת לנושאים הבאים: רב-תרבותיות, חינוך רב-תרבותי, בתי ספר “דו-לשוניים”, דו-קיום תרבותי בבית-ספר.; הפרק השני הינו מתודולוגיה: מטרת המחקר, אוכלוסיית המחקר, שיטת המחקר, כלי המחקר, הליך המחקר, שיטת הניתוח, אתיקה.; הפרק השלישי ממצאים המציג ארבע תמות מרכזיות שנגזרו מניתוח הראיונות עם משתתפי המחקר.; הפרק האחרון הינו דיון וסיכום.