ים המלח לפני קום המדינה בשנות השלושים התגלה כמשאב טבעי שיש לנצל אוצרותיו, ראשון מפעלי הנגב הוא מפעל האשלג הדרומי בסדום. ‘חברת האשלג הארצישראלית’ שנוסדה ב-1929 ביזמתו ובניהולו של משה נובומייסקי הפעילה תחילה מפעל להפקת אשלג וברום בצפון ים-המלח, הקרוב יותר למרכז הארץ. ובזמן קצר התברר שדרום ים המלח מתאים יותר להפקת אשלג. המלחה שבדרום לים המלח התאימה מאוד להקמת רשת בריכות אידוי גדולות ולפיתוח מפעל בממדים ניכרים יותר מאשר בצפון. במאי 1934 הגיעה למקום דרך הים קבוצת חלוץ והחלה בעבודות לצורך בניית המפעל הדרומי. המפעל החל לפעול ב-1973 ושנתיים לאחר מכן הגיעה תפוקתו השנתית ל-29,500 טון אשלג. ובשנת 1955 נוסדה חברת ‘ברום ים-המלח בע”מ’, כחברת בת של ‘מפעלי ים-המלח’, המתקנים להפקת ברום הוקמו ליד מתקני הייצור של מפעלי ים-המלח והחלו לפעול ב-1957. לשני המפעלים של האשלג ושל הברום היו קשיים והפסדים כספיים עם השנים, והיו רפורמות ותמיכה חזקה מצד המדינה (רזין, 1986). המפעלים השונים בים המלח עם השנים יצרו מצב שבו יש להתמודד עם האתגרים השונים מבחינת הפגיעה בטבע, אם זה ירידה של מפלס ים המלח, היווצרות מובלעות, ותהליך הפקת המינרלים שפוגע בטבע באותו אזור.
לכן נושא זה מאוד עניין אותי לדון ולבחון את סוגיית התפתחות תעשיית מפעלי ים המלח בהפקת מינראלים והשפעתה על הטבע, ההשפעות יכולים להיות ישירה או עקיפה וחלופות לפתרון יכולים להוות פגיעה בטבע. לכן שאלת המחקר הראשית בעבודה זו הינה כדלקמן:
האם הפקת מינראלים (אשלג, ברום ועוד) מים המלח פוגעת בטבע/בסביבה?
בנוסף נגזרות שאלות משניות כדלקמן:
האם ירידת מפלס ים המלח פוגעת בחיי והצומח בים המלח?
האם תהליך האידוי של הבריכות פוגע בסביבה ?
האם החלוצים והיוזמים של הקמת מפעלי ים המלח לקחו בחשבון את הפגיעה בסביבה?

העבודה מורכבת מארבעה פרקים עיקריים, פרק ראשון מציג את פועלם של שני החלוצים שיזמו הקמת המפעלים להפקת מינרלים בים המלח משה נובומייסקי ומשה לנגוצקי. פרק שני דן בהפקת מינרלים (אשלג וברום) מים המלח, פרק שלישי דן בתעשיות ים המלח וההשפעה על הטבע והסביבה, ולבסוף פרק אחרון הינו דיון וסיכום.