בעידן של היום התקשורת ההמונית מצליחה להגיע לכל אדם ואדם ולכל מקום “חוצה גבולות”, באמצעות כלי התקשורת השונים: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, רשתות חברתיות, אתרי חדשות מקוונים ברשת ועוד. בחברה הישראלית התקשורת הפכה להיות במרכז החיים של האזרחים, היא מעצבת את דעתם של רבים ביום יום. מפרסמה וסוקרת פרשות שונות, על דמות כזו או אחרת, אמת מול שקר, חקירות, הליכים משפטיים ועוד.
ובכך המידע וההודעות השונות עוברות במהירות ממקום למקום, ומאדם לאדם באופן רצוף ובזמן קצר מאוד, מה שהופך הרבה נאשמים לנרדפים על ידי התקשורת. והתיקים המשפטיים שלהם מתנהלים גם בתקשורת. אך חשו בלציין שהעיתונות וערוצי התקשורת מעבר לאתיקה המקצועית והצורך בהעברת הידע לציבור ממניעי “זכות הציבור לדעת” יש גם רכיב כלכלי שהרייטינג מניע אותו, ובכך בכותרות יהיו בעיקר דמויות מפתח בחברה וסלבריטי.
חשוב לי לציין שהתקשורת מעבירה מודעות לכלל האזרחים בערוצים התקשורתיים השונים, בהתבסס על מידע שמתקבל מהשטח בתחומים שונים, אך מידע זה לא בהכרח נכון ואמיתי.
בנוסף התקשורת בעיקר מדגישה מידע ופרשנות סביב דמויות ציבור ודמויות אהודות אחרות בחברה, במטרה לעורר עניין בתכנים שלהם, ובהרבה מקרים אותם דמויות נתקלים “ברדיפה תקשורתית קשה מאוד” היכולה לגרום להם נזק נפשי ומשפטי כבד. ובעיקר בחקירות ובהליכים משפטיים בגין עבירות שמיוחסות להם.
עורכי דין רבים מעלים את הסוגיה של “רדיפה תקשורתית” בפרשות משפטיות שונות. הנפוצות שבהן:
א. פרשת השר חיים רמון “פרשת הנשיקה”.
ב. פרשת האינוס של נשיא המדינה לשעבר “קצב” ששוחרר לאחרונה לאחר ניכוי 1/3 מעונשו (לאחר הסכמתו לעבור טיפול מיני).
ג. פרשת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהואשם בקבלת שוחד על פי סעיף 290 לחוק העונשין, בפרשת הולילנד.
לכן בעבודה זו עניין אותי לבחון ולבדוק מה קורה בגורלם של אותם נאשים שנרדפו קשות תקשורתית? האם מערכת המשפט מתחשבת בעוול שנגרם להם עד הדין והענישה? הרי אותם נאשמים סבלו רבות מהסיקור התקשורתי “הקוטל” את דמותם ומבייש אותם בפני כלל אזרחי המדינה.
ובכך בעבודה זו החלטתי לדון בשתי שאלות מעניינות:
א. עד כמה בית המשפט מתחשב בסבל שנגרם לנאשם מהרדיפה התקשורתית במשפטו בעת קביעת העונש?
ב. האם ראוי שבית המשפט יתחשב ברדיפה התקשורתית נגד הנאשם במהלך התנהלות משפטו בעת קביעת הענישה?
העבודה מורכבת מארבעה פרקים עיקריים, הפרק הראשון דן ברדיפה תקשורתית, ושם דגש על רדיפה תקשורתית של אנשי ציבור, כולל התייחסות לעיתונות והתקשורת שמטרתם להשיג רייטינג ולשמור על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, לאחר מכן הפרק השני סוקר את עבירת הסוביודיצה ומתייחס לשינויים שחלו בעבירה זו על פי חוק, כולל ההזנחה הקיימת היום מה שהפך אותה לאות מתה בצל כוח התקשורת. והפרק השלישי דן ביחסים בין מערכת המשפט ובדגש על שופטים והתקשורת, ואת דעתם של השופטים בנושא סיקור תקשורתי וניהול “משפטו תקשורתי” , ולבסוף בפרק האחרון דיון וסיכום.