בעידן של היום יש מודעות רבה לאורח חיים בריא ולפעילות ספורט בקרב כלל האזרחים מתבגרים ומבוגרים כאחד. השתתפות בפעלות ספורטיבית יכולה למלא תפקיד חשוב בהתפתחות חיובית של צעירים, ויש לזה תרומה משמעותית מהיבט פיזי, חברתי ואינטלקטואלי (Jones, Arcelus, et al., 2017).
לפעילות הגופנית יתרונות רבים היא תורמת לשיפור הבריאות הגופנית, הנפשית, איכות החיים, הכוח וגמישות הגוף ואף מגדילה את הסיכויים לחיים עצמאיים בגילאים מבוגרים, וכל אלו משפרים את הדימוי העצמי ודימוי הגוף אצל הפרט (הולנדר, נוי, לוי, 2012). כמו כן, הפעילות הגופנית משפרת את יכולת הריכוז והלמידה, מקטינה מתח ודיכאון, מגדילה את פריון העבודה, משפרת תפקוד נפשי ומיני ומאיטה את תהליך ההזדקנות, ומעלה את הדימוי העצמי אצל הפרט (Das & Horton, 2016). שני המונחים המרכזיים שעולים בעבודה זו זה דימוי עצמי ודימוי גוף, לגבי הדימוי עצמי הוא מורכב מהיבטים רבים דוגמת: העצמי החברתי, העצמי האקדמי, העצמי הרגשי, העצמי המוסרי, העצמי המשפחתי והעצמי הפיזי (Maiano, Begarie, Morin & Ninot, 2009). ולגבי דימוי גוף, הינו מונח המתאר את הדרך שבה אנשים חושבים, מרגישים ומתייחסים לגופם (Cheng & Mallinckrodt, 2009).
בעבודת מחקר זו מאוד עניין אותנו תחום שלא קיימים מחקרים הדנים בנושא באופן ישיר, וזה אם הורים לנערים מתבגרים תופסים את הפעילות הגופנית כמשפיעה על הדימוי העצמי ודימוי הגוף באופן חיובי. ולכן שאלת המחקר הינה כדלקמן:
מהי תפיסת ההורים לגבי דימוי עצמי ודימוי גוף בקרב ילדיהם המבצעים פעילות גופנית?
השערת המחקר: יימצא שהורים לנערים מתבגרים תופסים את הפעילות הגופנית כמשפיעה על הדימוי העצמי ודימוי הגוף באופן חיובי.
העבודה מכילה ארבעה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו סקירת ספרות הדן בנושאים : בני נוער ועיסוקים בספורט; מאפיינים חברתיים של עיסוק הנוער בספורט; דימוי עצמי;דימוי גוף; הקשר בין ספורט לדימוי עצמי ודימוי גוף.; הפרק השני מתודולוגי: מטרת המחקר, שאלת המחקר, משתני המחקר, אוכלוסיית המחקר, כלי המחקר, הליך המחקר, שיטת המחקר, מגבלות המחקר.; פרק שלישי ממצאים, פרק רביעי סכום ורפלקציה.