גיל הנעורים הינו שלב בחיים שבו הילדים כבר לא ילדים אלא מתחילים להתבגר, אך עדיין לא הגיעו לבגרות שלמה. זה זמן של הפרעות, שינויים ופוטנציאליים בהתפתחות פיזית וגופנית ונפשית. גיל ההתבגרות הינו גיל שיש בו עימותים של הנער בכל כוון אם זה עם התפתחות גופנית, שכלית, הוא לא כבר מי שהיה. וזה חלק בחיים שתחיל לגבש לעצמו זהות ודמות עצמאית לא תלותית. תקופה זו של גיל הנעורים מתאפיינת כסערה, הפרעות ומאבק, לעתים קרונות של אי ודאות פנימית וכאוס, המתבגר הולך וגדל גילוי של הגוף המתבגר מינית והכוח הפיזי שלו לצד המוח האינטלקט, ובכ עובר מתלות לעצמאות (Wise, 2018). לכן בני נוער אלו עוברים שלהים של התפתחות באישיות שלהם בהערכה העצמית, הביטחון העצמי, הדימוי העצמי. ובכך כל פעילות וחוויה שהם עוברים יכלה להיות מחזקת או מחלישה את הדימוי העצמי שלהם ואת היכולת שלהם להסתגל במסגרות ופעילויות שונות בחייהם. וזה משפיע על המאפיינים החברתיים שלהם, להשתתפות בפעילות ספורטיבית במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות יש יתרונות חשובים לבריאות גופנית, פסיכולוגית וחברתית, תוכנית לפיתוח נוער המבוססות על ספורט מחוץ לבית הספר גם מקדמת מגוון רחב של למידה ופיתוח כישורי חיים Andersen,2019)).
לכן בעבודה זו עניין אותי נושא מאפיינים חברתיים של בני נוער תלמידים בבית הספר העוסקים בספורט, לכן שאלת המחקר הינה כדלקמן:
מה המאפיינים החברתיים של העיסוק של תלמידים (בני נוער) בגיל בית ספר בספורט?

העבודה מורכבת משני פרקים מרכזיים הפרק הראשון הינו ספורט בקרב בי נוער, הפרק מתייחס תחילה להגדרת אוכלוסיית הנוער; עיסוק נוער ובספורט; מאפיינים חברתיים של עיסוק הנוער בספורט.; הבדלים כלכליים ומעמדיים בספורט. הפרק השני הינו דימוי עצמי בקרב התלמידים ופרק זה מתייחס תחילה ל: דימוי עצמי; דימוי עצמי בקרב התלמידים; הקשר בין ספורט לדימוי העצמי. לכן שני הפרקים לעיל מתייחסים לעיסוק בני נוער בספורט, דימוי עצמי, והקשר בין ספורט ודימוי עצמי כך שלדימוי העצמי השפעה ניכרת על המאפיינים החברתיים של אותו נער העוסק או לא עוסק בספורט.