הסכסוך הערבי-יהודי או הפלסטיני-ישראלי הינו מתקופת המנדט הבריטי לאחר ההחלטה להקמת שתי מדינות לשני עמים. הפלסטינים לא קבלו ההחלטה והחלו מאורעות אלימים נגד המנדט הבריטי מאבקם הפוליטי של ערביי פלשתינה היה מהתחלה שימוש באלימות, שבאה לידי ביטוי בהתפרעויות 1920 ו-1921, ובקנה-מידה גדול יותר ממאורעות 1929. בשנים שלאחר מכן, ובעקבות המרד הערבי 1939-1936, כונה גוון זה בשם “המאבק המזוין” (תגר, 1979). אשר מרד זה בא נגד המדיניות “הציונית” של בריטניה שעודדה עליית יהודים לשטח ארץ ישראל היום, וחיזוק ההתיישבות לשם הקמת בית לעם היהודי במדינת ישראל להיום. ובעת שהמחתרות של היהודים הלח”י, אצ”ל, הגנ”ה ראו עצירה של המנדט הבריטי בתמיכה ברעיון הציוני התחילו להפעיל אלימות גם נגד המנדט, וההצהרה על ידי בן גוריון בתל אביב ב-14 למאי 1948 על עצמאות מדינת ישראל הובילה למלחמת העצמאות ופלישת כוחות מדינות ערב השכנות מכל החזיתות למלחמה נגד כוחות ההגנה והמחתרות (בן גוריון, 1978; איל, 2009).
הנושא המעניין הינו לאחר יותר משישים שנות עצמאות של מדינת ישראל מה קורה למיעוט הפלסטיני בשטחה של מדינת ישראל מבחינת הזכויות והחובות שלו. האם הם מקלבים את הזכויות שלהם והאם מבצעים את החובות שמוטלים עליהם בתור אזרחי המדינה? לכן שאלות רבות עולות בנושא זה, לאור העבודה שהסכסוך היהודי-פלסטיני עדיין קיים עד עצם היום הזה.
לכן שאלת המחקר המרכזית בעבודה זו הינה כדלקמן:
האם הסכסוך היהודי-ערבי גורם לפגיעה בזכויות המיעוט הערבי? לצד אי הרצון של המיעוט לשרת את מגנוני הביטחון של המדינה (צבא, שירות לאומי)?
העבודה מורכבת מארבעה פרקים עיקריים:
הפרק הראשון מציג את המניעים לסכסוך יהודי-ערבי מאז תקופת המנדט הבריטי, מה שהוביל להמשך הסכסוך עד היום לשם אי עמידה בחלוקת שתי מדינות לשני עמים ואי הסכמת הפלסטינים דאז.
הפרק השני מציג את הזכויות והחובות של המיעוט הערבי במדינת ישראל בהקשר של שירות ביטחוני ושירות אזרחי, למניעים וחסמים של המיעוט הערבי לשרת בצבא והמנעים והחסמים של המיעוט הערבי לשרת בשירות אזרחי לאומי.
הפרק השלישי מציג תמונת אמת למעמד המיעוט הערבי הירוד בחברה הישראלית, כמדיניות של הממשלה, ואי עמידה בהחלטה 194 (III) של עצרת האו”ם על זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים, ועל המשך הסכסוך עד היום.
הפרק האחרון דיון וסיכום ומתייחס לפגיעת הסכסוך יהודי-ערבי בזכויות המיעוט הערבי במדינת ישראל.