עד היום הנשים נמצאות בשוליים של תקשורת ההמונים בעולם ובמדינה. בעוד שגברים מוצגים כרוב הנורמאלי בחברה, נשים מוצגות כמיעוט האחר: החריג,הפגום,השולי. לרוב התפקיד השכיח שלהן הוא של קורבן או של קרובות משפחה של קורבן. נשים מרבות לככב באחד משני הקצוות הסטריאוטיפים המוכרים השמורים לנשים: כאובייקט מיני או כאם. מאז ומתמיד עלו הנשים בתקשורת המונים כקורבן מיני או קורבן לאלימות במשפחה מצד המשפחה/בעל. ובמקרים של פרסומות הציגו אותן עם ליבוש חשוף והתייחסו אליהן כאובייקט מיני חסר כל ערך אקטואלי.
אך עם השנים החל תהליך ה”פימיניזציה” תהליך החדירה העקבית והמתמשכת של נשים לעולם העיתונות, הכתיבה והמשוררת החל בשנות השמונים והואץ בשנות התשעים. בנוסף בעשור האחרון התחילה מגמה של השתלבות הנשים במגזר העסקי אם בתפקידים בכירים כמנהלות או ברשות השידור או בבנקים ובחברות היי-טק ומונופולים, ובכלל כיזמות עסקים קטנים. הנשים ידועות מאז ומתמיד כיצור רגיש, עם החלטות לא רציונאליות, פאסיביים, ורכות. מה שהשאיר אותם כל השנים בהרבה תחומים בחברה בשוליים.
לכן בעבודת מחקר זאת אנו נדון בשאלות המחקר המתייחסות איך נשות עסקים (מנהלות או בעלות תפקידי מפתח בחברות ובמוסדות ציבוריים וממשלתיים) מוצגות בתקשורת המונים ואיך משתמשות באמצעי תקשורת ככלי לקידום הקרירה שלהן ולפיתוח מקצועי. בנוסף נתייחס איך משפיעים חיי המשפחה על הקריירה של האישה והאם מצליחה למצוא את שיווי המשקל בין הקריירה למשפחה. עבודת גמר זו באה לתת לנו מידע רחב ממקורות שונים, ולתאר את השינויים שחלה בחברה הנשית עם השנים תוך התייחסות לתקשורת המונים. אך חשוב לציין שתקשורת המונים מוגדרת בעבודת גמר זו כאמצעי תקשורת דוגמת טלוויזיה, עיתונות, מגזינים, ספרים, אתרים, וכל אמצעי תקשורת אחר אשר מטרתו להעביר מידע לציבור. ודבר נוסף קיים פער משמעותי במאמרים אקדמיים בתחום נשים בעסקי, לכן אנו מתייחסים לכל אישה בתפקיד מפתח ומרכזי בתאגידים וחברות ממשלתיות ומונופולים כאשת עסקים.