בתקופת כהונתו של שר הביטחון אהוד ברק וההחלטה החד צדדית של נסיגת צה”ל במאי 2000 מדרום לבנון העצימה וחימשה כוחות ארגון חיזבאללה. בעידוד ומימון של ממשלות איראן וסוריה הקים חיזבאללה בלבנון תשתית מורכבת של אמצעי לחימה, ובהם מגוון רקטות קרקע-קרקע בטווחים שונים, מתשעה ק”מ ועד 75 ק”מ, ואף רקטות ארוכות טווח. ובכך הכוח הארטילרי שבידי חיזבאללה המאיים על שטחים עמוקים במדינת ישראל יצר מאזן הרתעה בינה לבין חיזבאללה. מה שהשפיע על ריסון הגובה הישראלית על פעולות הארגון. חיזבאללה הצטייד גם בנשק נ”ט מתקדם, במערכות קשר והאזנה, באמצעי ראיית לילה, בטילי קרקע-ים ואף במזל”טים. לאחר מכן אירוע נסיגת סוריה מלבנון בהחלטת האו”ם מס’ 1559, והתחזקות ושליטה של חיזבאללה בלבנון וחיזוק מעמדו, על אף זאת בשנים בין 2000 עד 2006 שבהן התחזקה חיזבאללה בלבנון היו שנים רגועות, עד אשר 12 ליולי 2006 פתח חיזבאללה במתקפה ארטילרית מתוכננת לאורך גבול הצפון.
בחסות הירי תקף מארב של כוחות חיזבאללה שני רכבי סיור של צה”ל שנעו לאורך גדר המערכת. בהתקפה נהרגו שלושה חיילי צה”ל ונפצעו שניים. שני חיילים נוספים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב- נלקחו בשבי. בעקבות החטיפה ירו כוחות צה”ל ארטילריה כבדה על מוצבי חיזבאללה לאורך הגבול. כוח שריון שנכנס לשטח לבנון כדי לנסות להשיב את החטופים, עלה על מטען נפץ כמה עשרות מטרים בתוך שטח לבנון, וארבעה לוחמים נהרגו. במהלך הניסיונות לחלץ את הטנק ולהחזירו לשטח ישראל נהרג חייל נוסף.
זמן קצר לאחר חטיפת החיילים אישרה ממשלת ישראל פה אחד את היציאה למבצע “שכר הולם”, שמאוחר יותר נקרא בשם ” שינוי כיוון”, מבצע צבאי נרחב נגד כוחות חיזבאללה בשטח לבנון. על היציאה למבצע בלבנון החליטה ממשלת ישראל כשבועיים לאחר חטיפת חייל צה”ל גלעד שליט סמוך ליישוב כרם שלום שבגבול רצועת עזה בידי ארגון חמאס. בעקבות חטיפת גלעד שליט יצא צה”ל למבצע צבאי בעזה, אשר כונה “גשמי קיץ”. לאחר מכן בגבול הצפוני עם לבנון הוחלט ב- 23 ליולי 2006 לצאת למבצע “קרי פלדה” כניסה לכוחות רגליים ושריון למוצבים של חיזבאללה המבצע לא היה מוצלח, אך היה השינוי באסטרטגית הלחימה מתקיפה האווירית בתחילת המלחמה כאשר צה”ל פתח במתקפה אווירית על אלפי מטרות בשטח לבנון: מוצבי חיזבאללה לאורך הגבול, מחסני תחמושת, בסיסי אימונים, בנייני מפקדה בשטח לבנון בכלל וברובע דאחיה של בירות בפרט, נמל התעופה של בירות, גשרים ועוד. לאחר מכן למבצע רגלי נרחב בשטח לבנון ב- 9 באוגוסט באישור הקבינט של ממשלת ישראל. במטרה להשתלט על המרחב שמהגבול צפונה, עד נהר הליטאני. המבצע נועד לסייע לצה”ל בהשגת הכרעה ברורה במלחמה, להפחית את ירי הרקטות לעבר ישראל ולשפר את עמדתה במשא ומתן הבין-לאומי הצפוי בסיום המלחמה. ובתאריך 11 לאוגוסט התכנסה מועצת הביטחון של האו”ם לדיון מיוחד לצורך אישור הנוסח להסכם הפסקת האש שהושג במשא ומתן בין צרפת (נציגת לבנון) ובין ארצות הברית ( נציגת ישראל). כאשר ההסכם אושר בהצבעה פה אחד. לאחר 48 שעות מההחלטה שהתקבלה מס’ 1701 במועצת הביטחון ב- 14 באוגוסט 2006,נכנסה לתוקף הפסקת האש.
לכן לאחר סקירת הפתיחה לעיל על השתלשלות האירועים במלחמת לבנון השנייה עניין אותי מאוד למה הייתה תחילה החלטה לתקוף אווירית ולאחר מכן לעבור לכניסה עם כוחות רגליים ושריון. בעיני קבלת החלטות ובמיוחד במקרה של מלחמה הינו דבר חשוב מאוד, וצריך לבחון סוג ההחלטות המתקבלות. לכן בחרתי בעבודה זו לענות על שאלה מרכזית ועיקרית כדלקמן:
האם ההחלטה לנהל את המערכה במלחמת לבנון השנייה מהאוויר נגד ארגון חיזבאללה בלבנון הייתה החלטה רציונאלית?, עם העובדה שהייתה כניסה קרקעית בהמשך המערכה?

העבודה מורכבת מארבעה פרקים מרכזיים, פרק ראשון אני מתייחס לנסיגה מלבנון, הפרק השני שש הנשים בין ישראל ללבנון עד למלחמת לבנון השנייה, פרק שלישי מלחמת לבנון השנייה, תוך התייחסות לפרוץ המלחמה, קבלת ההחלטה לתקיפה אווירית, תכנון וביצוע, תוצאות המלחמה, והמציאות החדשה בדרום לבנון ובפרק האחרון ה רביעי אני דן בהחלטות שהתקבלו במלחמה למול המודל הרציונאלי.