במדינת ישראל שיש בה רוב המקרקעין הינו בבעלות הציבור, צצים רבים מתביעות מקרקעין בצל עסקאות נוגדות, כאשר בעל מקרקעין מוכר את רכושו לקונה ראשון ולפני סיום רישום העסקה מוכר את המקרקעין לעוד קונה ובכך נגרמת תאונה משפטית. כאשר לתאונה משפטית זו יש התייחסות בסעיף 9 לחוק המקרקעין , כדלקמן:
“התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל מתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב-זכותו עדיפה.”
אך מעטפת המשפט מפעילה שיקולים שונים אשר יוצאים ממסגרת הסעיף לעיל, ומטילות על הקונה הראשון או השני אחריות הוכחת תום הלב בביצוע העסקה. דוגמת הלכת גנז ודיני ההשתק ועוד. לכן מאוד מעניין אותי בעבודה זו לבחון ולהציג את השפעת מעטפת השיקולים המשפטיים על החובות והזכויות בתחרות בין עסקאות נוגדות, להלן שאלת המחקר:
באיזה אופן שיקולי מערכת המשפט משפיעה על זכויות וחובות בתחרות בין עסקאות נוגדות?
העבודה בנויה מארבעה פרקים עיקריים, כאשר בפרק הראשון מתייחס למה הדין קובע סעיף 9 לחוק המקרקעין לעיל, תוך התייחסות לסוגי החזקה במקרקעין ועוד כמה פסקי דין בעניין. לאחר מכן בפרק השני, מתייחס למעטפת השיקולים במערכת המשפט לעניין של עסקאות נוגדות, ורשלנות הקונה ברישום הערת אזהרה, המעטפת הנורמטיבית בפסק דין גנז ועוד. ובפרק השלישי התייחסות לסוגי הקניין הפרטי, חוקתי ומנהלי, אשר בוא מובאת בפני הוקרא את ההבנה של עסקאות במקרקעין ואחר בין פרט לפט, בין פרט למדינה, ובין מדינה לפרט. לאחר מכן בפרק האחרון פרשנות אישית וסיכום.