רוב המדינות בעולם רואות בסביבה משאב שנדרש לשמר אותו במקביל לשמור על צדק סביבתי. סוגיות סביבתיות משפיעות במידה ניכרת על תחומי חיים רבים בעידן של היום, חקיקה ותקנות בענייני סביבה קשורים לתחומי משפט שונים: במשפט המנהלי, בדיני הנזקין, בדין הפלילי ובמשפט האזרחי .
בישראל ובמדינות רבות אחרות, ואף ברמה בין מדינתית, מתנהלים דיונים ומאבקים על מידת הצדק הקיימת והרצויה לגבי חלוקת הסיכונים והמטרדים הכרוכים בחשיפה לחומרים מסוכנים ומפגעים סביבתיים אחרים ואופן חלוקת האפשרויות להשתמש נכון במשאבי טבע ציבוריים בין קבוצות שונות באוכלוסייה . סוגיית “צדק סביבתי” עוסקת בשאלות של צדק חלוקתי בענייני סביבה . שני יסודות עומדים בבסיס הרעיון של צדק סביבתי; הראשון, הנחה שלכל אזרח זכות להנות מתנאים סביבתיים הולמים במובן זה שלא יהיה חשוף לזיהום סביבתי מזיק, והשני שיש להחיל עקרונות של הגינות, יושר, צדק ושוויון הזדמנויות בחלוקת החשיפה לנטל סביבתי וסיכונים סביבתיים ובאפשרויות לנצל משאבים סביבתיים ציבוריים. הגשמת הערך של צדק סביבתי מחייבת חלוקה חברתית צודקת של משאבי סביבה ציבוריים ושל נטל סביבתי וסיכונים סביבתיים הנוצרים על ידי פעילות אנושית .
לכן בעבודה זו עניין אותי לבחון כיצד משפיעה החקיקה הסביבתית על אחריותה הנזיקית של המדינה בישראל והשוואה בינלאומית, להלן שאלת המחקר המרכזית:
כיצד משפיעה החקיקה הסביבתית על אחריותה הנזיקית של המדינה בישראל, השוואה בינלאומית?
העבודה מורכבת מארבעה פרקים מרכזיים: הפרק הראשון הינו חקיקה סביבתית בישראל ואמנות בינלאומיות; הפרק השני דן ביחסי הדיכוטומי של מערכת המשפט בישראל אל נושא הצדק הסביבתי; הפרק השלישי הינו משפט משווה לחקיקה סביבתית ; הפרק הרביעי הינו פסקי דין במסגרת חקיקה