בתי המשפט מתבססים בפסקי הדין על עדויות וראיות שמובילים אותם למסקנה המנחה אותם לתביעה המוצגת בפניהם, הודאה של נאשם הינה הראייה המשמעותית והמרכזית המביאה וגורמת לנטייה חזקה של בתי המשפט להאמין ולקבלה ולהסיק ממנה מסקנות להרשעה, אך גופים אקדמיים מחקריים שונים מעלים את הצורך המחייב להתייחס להודאה זו בחשדנות ובספק . בהיבטים תרבותיים ודתיים רבים מקנים משקל רב של אמינות להודאה או לווידוי של אדם כמביע רמה גבוהה של אותנטיות ורצון הכרחי לקבלת אחריות על מעשיו, וצורך בשינוי התנהגות ומחילה . בעבר נטו בתי-המשפט לראות בהודאתו של נאשם (אשרה התקבלה על ידי חוקרי משטרה) ראייה חזקה מאוד, שעליה מבססים הרשעה בוודאות. בגין הכוח והמשקל הכבד שיש להודאת שווא שיכולה להרשיע אדם חף מפשע, קדמו בארצות הברית המלומדים האמריקנים Scheck ו- Neufeld ייסדו בשנת 1992 ב- ב- Cardozo Law School שבישיבה יוניברסיטי פרויקט מוצלח שנקרא “Innocence Project”- פרויקט החפות. הם העסיקו סטודנטים למשפטים בעבודה אינטנסיבית של איתור ראיות מדעיות במחסנים מאובקים והסדירו בדיקות D.N.A לאסירים הטוענים לחפותם. על-פי ממצאי פרויקט החפות, מבין 123 המקרים הראשונים שבהם הוכח באמצעות בדיקות גנטיות שמדובר בהרשעת שווא, למעלה מרבע המקרים (33 במספר) בוססה ההרשעה על הודאה בלבד .
אין עוול גדול מהרשעתו של חף מפשע. העוול הוא לא רק כלפי המורשע בטעות וכלפי בני משפחתו וסביבתו, אלא אף כלפי כלל החברה כולה ,מכוון שהפושע האמיתי ממשיך לחיות חופשי ולבצע מעשי פשע באחרים. בעבר פקפקו רבים באשר לעצם קיומה של תופעה של הרשעת חפים מפשע. השופט אגרנט עמד על כך כי: “…מטבע הדברים לא קיימת וטרם נוצרה, באיזו ארץ שהיא מערכת משפט העשויה לפעול בשלמות וללא תקלה ולעשות צדק מוחלט בכל מקרה ומקרה….אף השופטים, בהיותם אך בני אדם, עלולים לטעות מדי פעם בפעם” .
לכן בעבודה זו עניין אותי לדון בנושא הוגנות ההליך והרשעת שווא, להלן שאלת המחקר:
כיצד אי הוגנות ההליך בחקירה ובאיסוף ראיות מביא להרשעות שווא ותוך התייחסת לתובנות מהספר המשפט” מאת פראנץ קפקא?
העבודה מכילה ארבעה פרקים, הפרק הראשון הוגנות ההליך והדאות שווא; הפרק השני הרשעות שווא; הפרק השלישי פסקי דין שהובילו למשפט חוזר שמזכה או לא מזכה נאשם שטען חפות מפשע; ופרק רביעי הינו דיון וסיכום.