התופעה של גידול בעבירות פליליות ואחרות חמורות של בני נוער מעמידה מדינות רבות בעולם בדילמה לגבי סוג הענישה וחומרתה. רוב המדינות היום רואות בענישה המחמירה והמותאמת לעבירה פלילית, לא מביאות לשיפור במצבו של הנער להפך גורמת לו לתיוג שונה, ומעצימה את הרגשת העבריינות שבו ומקשה על הסתגלותו בחברה ובהקהילה לאחר ששוחררו מהכלא. ואחרים טענו עד היום שהענישה המחמירה יכולה להרתיע בני נוער, ולמגר עבירות פליליות וחמורות אחרות. אך מבחן המציאות במדינות רבות דוגמת קנדה, ארה”ב, בריטניה, ניו-זלנד ועוד הראה שאין שום מגמת ירידה בעבירות מסוג זה על אף הענישה המחמירה והמרתיעה שהייתה עד היום. חלק מהאזרחים במדינות אלו קראו לבתי המשפט להתייחס לנוער כאל בוגרים מבחינת הדין, ובקשו יד חזקה באכיפת החוק והענישה כלפי בני נוער. מסקירה של חמישה מחקרים משמעותיים ורחבים, שנערכו במדינות שונות בארה”ב בעשור האחרון, עולה מסקנה אחת: נערים שנשפטו בבתי משפט של מבוגרים נוטים לחזור על העבירות שביצעו במידה רבה יותר מאשר נערים שנשפטו בבתי משפט לנוער ובייחוד בעבירות אלימות .
במדינת ישראל ישנה עלייה בתופעות עבירות פליליות בקרב בני נוער, כאשר מערכת המשפט מתמודדת עם תופעה זו על ידי שימוש בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשס”ו-2006. כאשר בחוק זה יש התייחסות לנושא דרכים חלופיים לטיפול בנוער עבריין זה, וכל זאת על מנת למנוע החמרה במצבו של הנער ותיוגו כעבריין מה שיקשה עליו להשתלב בחזרה בחברה כאזרח מן השורה. חשוב להבין שההליך החילופי המוגדר בחוק כהליך בעל מאפיינים טיפוליים, שיקומיים או אחרים, שאין בו כדי לשלול חירותו של קטין, ואשר סיומו מוביל לסגירת תיק חקירה נגד קטין החשוד בביצוע עבירה .
לכן במדינת ישראל יש את הענישה ויש גם את ההליך הטיפולי. אך עם כל זאת תופעת העבריינות קיימת ולכן מה שעניין אותי בעבודת זו איך רשויות אכיפת החוק ומערכת המשפט והמוסדות האחראיים פועלות כלפי בני נוער שביצעו התנהגות עבריינית פלילית, והאם מצליחים למגר את התופעה.
לכן שאלת המחקר של העבודה הינה:
מהו הדין החל על עבירות נוער בישראל?
ובכך בעובדה אתייחס תחילה לחוקים והתקנים הקיימים בנושא עבירות בני נוער והגנה על פני נוער, שנית אתייחס לדין הפלילי שהיה נגד בני נוער שעברו על החוק והערעורים שהוגשו לבית המשפט,לאחר מכן התייחסות להליכים החלופיים המקובלים בארץ ובעולם על פני דין פלילי, ולבסוף דיון וסיכום.