בכל אדם יש את הרצון והנטייה להיות אדם חופשי בעולם הזה, חופשי במובנים של התנהגות, דיבור, מחשבה, אימונה ועוד. ותוך רצון להביע רגשות ומחשבות אלו, הרצון הזה ידוע בכינוי חופש הביטוי של האדם. נושא זה עניין אותי מאוד לאור העובדה שהבנים שלי בבית-הספר. ותמיד מספרים שלא תמיד מרגישים שנוח להם להביע את הדעה האמיתית שבה הם מרגישים, מכוון שמאמינים אם יגידו את זה או יענשו על ידי המורים והמנהלים, או במקרים אחרים יכולים לגרום עצב וסבל לתלמידים אחרים. לכן עניין אותי נושא חופש הביטוי ומגבלותיו של תלמידים בבתי-הספר בישראל. ובכך, העבודה הסמינריונית הזאת דנה בגבולות חופש הביטוי של התלמיד בישראל, והעבודה בנויה מארבעה פרקים עיקריים: הראשון בהם, מגדיר ודן בחופש הביטוי; השני דן בזכויות התלמיד בישראל; השלישי דן בסוגיות משפטיות חופש המצפון והדת- ניתוח אישי; והרביעי סיכום ופרשנות אישית לגבי חופש הביטוי.
העבודה הזו, בנויה בשיטת פירמידה מלמטה למעלה שבהתחלה אני מסבירה על המשמעות מחופש הביטוי, כולל התייחסות לחופש הביטוי בישראל, ולסוגים של חופש הביטוי דוגמת האקדמי, או חופש הביטוי והסטה לשנאה דתית. לאחר מכן עובר לשלב האמצעי בעבודה למרכז הפירמידה שבה אני מתייחסת לזכויות התלמיד בישראל, תוך התייחסות לגישות להגבלת זכויות אלו, לחוק זכויות התלמיד, לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, חוזר מנכ”ל משרד החינוך. ובראש הפירמידה מתארת בפרק השלישי את המציאות, שבו פסק הדין של מונה ג’בארין וניתוח אישי.
עבודה זו תורמת רבות, להבנת המציאות הקיימת במדינת ישראל לגבי חופש הביטוי, ובפרט לגבי חופש הביטוי של התלמידים והגבלותיו. ומציגה דעות ודילמות שונות בדבר הדרך שבה נדרש לחזק ולשמר את חופש הביטוי במדינה דמוקראטית.