יחסים אשר נרקמים בין מטפל למטופל יכולים להיות מורכבים ורגישים מאוד. במילים אחרות קשר בין מטפל למטופל יכולים להימצא במצב של אי איזון, בעת נטייה של המטופל מסיבה כלשהיא לא ברורה לעבור לצד האפור, שבוא מוותר או מתעלם מהאתיקה המקצועית שלו כמטפל דוגמת פסיכולוג ומבצע עם המטופלת שלו בעילה אסורה או מעשה מגונה בהסכמתה אך טרם תקופת הסינון וסיום הטיפול שהוא מקנה לה במסגרת מקצועו.
בעידן של היום שהתקשורת מתקדמת ומגיעה לכל אדם ולכל מקום, אנו שומעים על מקרים רבים שבהם מטפל מנצל את היחסים עם המטופלת שלו בבעילה אסורה בהסכמה או מעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול סמכותו ותפקידו כמטפל. מדובר בכל אופן בהתנהלות חמורה מאין כמוה. מחקרים שונים שנערכו בתחום הצביעו על הנזקים המשמעותיים אשר עלולים להיגרם למטופלים אשר חוו ניצול מצד מטפליהם. ובמקום שהמטופל יבצע את עבודתו ויסייע למטופל, הוא מחריף את מצבו של המטופל וגורם לו נזק כפול.
שני סעיפים נפוצים שמואשמים בהם מטפלים שניצלו את תפקידם וביצעו מעשים אסורים במטופלים, הם סעיף 347 (א) (ב) לחוק העונשין התשל”ז-1977, המתייחס לעבירה של בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל/מטופל, וסעיף 348 ד'(1) המתייחס למעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל/מטופל.
בהיתי סטודנטית למשפטים, ובחורה ששומעת הרבה מקרים שמתייחסים לעבירות כנזכר לעיל על ידי מטפלים במטופלים, עניין אותי בעבודה זו לענות על השאלות המעניינות הבאות:

האם במקרים בהם המטפל מקרין כלפי המטופל חום מעבר לטעם הטוב מדובר בניצול יחסי מטפל מטופל לצרכים מיניים?
ושאלות משניות: מתי ניתן לקבוע כי מטפל “עבר את הגבול”? והאם מטפל יכול ליצור קשר עם מטופל לאחר שהסתיימה העבודה המשותפת?
העבודה מורכבת מארבעה פרקים עיקריים, הראשון מתייחס לחוקים ומשפט בנושא, פרק ב’ אתיקה ומשפט, פרק ג’- פסקי דין בנושא, פרק ד’ דיון וסיכום.