החברה הדרוזית הפטריארכאלית והשמרנית עוברת תהליך שינויים משמעותיים בקרב נשים דרוזית מבחינת יציאת הנשים לעבודה ולהשכלה גבוהה. נשים דרוזיות שחוות נורמות חברתיות שמרניות, וחסמים רבים לנשים לפרוח ולצאת מהכבלים של המשפחה הפטריארכאלית, הן ראו באקדמיה פריצת דרך להשמיע את כולם, ולהרים את מעמד האישה הדרוזית בחברה הישראלית ובחברה הדרוזית המסורתית.
בעבודה זו בחרתי לחקור ולדון ביצירות אומנותיות יוצאות דופן של שתי אמניות מרשימות בנות העדה הדרוזית. הראשונה זו פאטמה שנאן אמנית דרוזית ילידת הכפר ג’וליס יצירותיה התאפיינו בציורים המכילים ציור של שטיח יחד עם ישות נשית ילדה או אישה, ולעיתים על גג בית, מרפסת, מגולגל. בעת שהשטיח מסמל החברה המסורתית של בני העדה הדרוזית ופריט יקר ערך. פאטמה שנאן היא לא רק מדברת על החברה הדרוזית אלא היא גם מדברת על עצמה, על הבית שלה ואנחנו מצליחים לראות את זה מתוך יצירותיה, היא תמיד מנסה להעביר את החברה או התרבות שהיא באה ממנה. והאמנית השנייה שעניינה אותי זאת אמירה זיאן, היא אמנית מאוד חזקה בתחום שלה היא מתמקדת בנושאים הקשורים לזהות התרבותית והחברתית של הדרוזים והעיקר הנשים בחברה הדרוזית. ביצירות שלה משתמשת בני צבעים מרכזיים השחור שעבורה זה סימל לרשמיות, עוצמה וכוח. והלבן שהינו סמל לטוהר והניקיון.
שתי נשים דרוזיות אלו עושות דרך היצירות שלהן דרך ארוכה על מנת לספר סיפורי הנשים הדרוזיות ולהביא לשינוי במעמדת נשים דרוזית בחברה. השאלה המרכזית בעבודה זו הינה כדלקמן:
כיצד השתמשו והעבירו פאטמה ואמירה מעמד האישה בחברה הדרוזית דרך בעבודותיהן?
העבודה מכילה ארבעה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו סקירה ספרותית המתייחסת למעמד האישה הדרוזית בהתבסס על מחקרים אקדמיים בנושא. הפרק השני הינו ביוגרפיה של האמנית פאטמה שנאן ויצירותיה. והפרק השלישי הינו ביוגרפיה של האמנית אמירה זיאן ויצירותיה. והפרק האחרון הינו סיכום העבודה.
האומנות באירופה לאורך שנים ארוכות התאפיינה באמנות שהיא סימבולית, כוחנית, או לתאר המציאות ולהפוך אותה למשו יפה. במתחילת המאה ה-18 אירופה רק חזקה את שלטונה הקולוניאלי דרך כיבושים. ואמנים שונים באותה תקופה החלו לתאר נשים לא אירופאיות שחורות ביצירות שלהם ולרוב תוארו כדמויות מתרפסות, על מנת להבליט את הכוח הקולוניאלי והשליטה של הלבנים. אותם נשים לרוב תוארו רק כחלק מהנוף ברק על שהיצירות. אך בתחילת המאה ה-19 ותקופה הרומנטית התחילו לייצר אומנות חורגת/סותרת את האמת המוסכמת על מה האומנות צריכה להיות ומי יהיה חלק ממנה.
לכן מספר יצירות מהמאה ה-19 סותרות את הפרקטיקה הנפוצה ומציבות את דמותה של האישה השחורה במרכז העבודה על מנת שיעריצו אותה כיפה בזכות עצמה. לכן בעבודה זו מאוד עניין אותי לבחון ולתאר שלוש יצירות עיקריות מהמאה ה-19, ולבוא ולציין אם אכן המאה ה-19 חל בה שינוי מבחינת תיאור הנשים השחורות ביצירות של אמנים באותה תקופה. להלן פירוט שלושת היצירות שנבחנו לעומק בעבודה זו:
יצירה ראשונה: אולימפיה 1863 של האמן אדוארד מאנה-
Olympia – Eduard Manet (1865)
יצירה שנייה: דיוקן של אישה שחורה 1800, של האמנית מארי גיימן בנואה-
Portrait of a Negress- Marie Guillemine Benoist (1800)
יצירה שלישית: אישה צעירה עם אדמוניות (שני ציורים) של האמן פרידריק באזיל:
Young Woman with Peonies- Frédéric Bazille (1870)
העבודה מורכבת משלושה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו סקירת ספרות המתייחסת ליצירות שונות של אמנים שונים מהמאה ה-19 בצרפת.; הפרק השני מתמקדת בשלוש היצריות העיקריות שנבחרו בעבודה לטובת הרחבה והעמקה.; הפרק השלישי והאחרון הינו סיכום ומסקנות.
האומנות הפכה בחברה הישראלית לכלי חשוב בעני נשים אמניות ופמיניסטיות, מכוון שדרך האומנות הן מנסות להציג זהות חדשה לאישה בחברה הישראלית, להעלות את מעמדה בחברה הישראלית, ולהביא למציאות חדשה. בעבודה זו שדנה ביצירותיה של האמנית חנאן אבו חוסיין שנולדה בשנת 1972 באום אל פחם, בבית מסורתי וחוותה אלימות נפשית ופיזית מצד האחים/והאבא, וחסמים רבים להתפתחות אישית בתור אישה בחברה הערבית/ישראלית.
לחנאן אבו חוסיין הייתה היכרות עם נשים פמיניסטיות, הרבה קריאה והרצאות על פמיניזם דחפו אותה לדבר בעבודות שלה על דיכוי נשים, על חופש מיני, רצח נשים על כבוד המשפחה, סחר בנשים ואלימות נגד נשים. נשים לא עוברות אלימות שהיא רק גופנית, אלא גם מילולית. אין אף אישה שלא עברה אלימות מילולית, סטירה או כאפה בתוך הבית. לגעת בנושא הזה, מבחינת הרבה אנשים, זה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, להגיד שהחברה הערבית היא חברה שוביניסטית ואלימה. הייתה התנגדות מצד אנשים קרובים אליה, וגם ביקורת מבחוץ למה שהיא יוצרת וגם למה שהיא עושה ( משעל ואבו-חוסין, 2015) .
חנאן הצליחה דרך היצירות האומנותיות השונות להבליט את מצב האישה בחברה הערבי, ואת הצורך בשחרורה והגברת עצמאותה ומעמדה. והיצירות של חנאן באות לצעוק בשם הנשים במטרה להפסיק להפעיל אלימות מכל סוג נגד האישה, ולתת לזהות שלה לפרוח ולהתעצם. ולהשתחרר מכבלי התרבות והמסורת הפטריארכאלית שחונקת את הנשים ופוצעת אותם גם בהיותם אמהות. והיא מתארת גוף האישה שאמור להיות למגן לנשמתה הוא לעיתים גם מתפרק, ופוצע אותה.
שאלת המחקר: כיצד השתמשה חנאן אבו חוסיין בגוף האישה ביצירותיה?
העבודה מכילה שני פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו ביוגרפיה על חייה בקצרה של חנאן אבו חוסיין, אמנית שנולדה בשנת 1972 באום אלפחם.; הפרק השני הציג ניתוח שבע יצירות של חנאן: הצגת איב המין של האישה ביצירות שלה יש דוגמה ליצירה כזו, קטעי וידאו עם גלימה, צילומים מקטעי וידאו שפיכת שמן על גוף חשוף, ויצירה מדמה איבר המין של האישה העשוי מגרביון וסיכות ביטחון.; הפרק השלישי הינו סיכום.
